הקדמה

לאחר אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם, נאלצו משפחות רבות, מאזור הנגב המערבי ומאזור הצפון, לעזוב את ביתם ולהתגורר במקום בטוח יותר, אך זר ומרוחק מהבית. מצב זה, של היות פליטים, הינו מצב משברי עבור כל בני המשפחה, המעורר תחושות קשות של היעדר רציפות, היעדר יציבות והיעדר ביטחון בחיים. תגובות הילדים למצב זה הן שונות ומגוונות: יש השואלים שאלות על מנת להבין את המצב, ויש ש"אינם יודעים לשאול". ישנם כאלה שמסתגלים בקלות ואחרים שקשה להם יותר. חלק מהילדים יודעים להבהיר היטב את רגשותיהם – המתח, החרדה, הקושי שבשינוי, ואילו אחרים מסתגרים בתוך עצמם וממעטים להתבטא. ויש גם כאלה המגיבים בקשיים התנהגותיים כמו תוקפנות, או בנסיגה התנהגותית, כמו חזרה להרטבה.

בתקופה זו חשוב מאוד למצוא זמן לשוחח עם הילדים. למצוא הזדמנות מתאימה להסביר להם את המצב בדרך שתהיה מובנת להם, ללא פרטים מיותרים ומגבירי חרדה ותוך כדי הרגעה והדגשת התקווה לחזרה מהירה ככל האפשר לשגרה. בשיח זה חשוב להתייחס לדברים שמטרידים את הילד ולעודד אותו לבטא את מחשבותיו ורגשותיו.

דרך טובה לסייע לילדים להביע את מחשבותיהם, תהיותיהם ורגשותיהם ביחס למצב, היא דרך הסיפור. הסיפור שלפנינו מאפשר לילד להזדהות עם הדמויות החוות מצב הדומה לשלו, להתחבר לעולמו הפנימי, להשליך על הדמויות שבסיפור את הדאגות, החרדות והחוויות שלו, ולחשוב, ביחד עם המבוגר המשמעותי עבורו, על דרכי התמודדות העשויות לסייע להן – וגם לו. זוהי הזדמנות טובה עבור המבוגר (ההורה או הגננת), המקריא את הסיפור או קורא ביחד עם הילד, לשיח ולעיבוד נוסף של מחשבות ורגשות בעקבות החוויות המורכבות שחווה.

​

שירלי לב
פסיכולוגית חינוכית מדריכה
מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת